לקרוא בקול רם

אפילו שנתיים לא חלפו מאז התגבשו קבוצות עבודה של האיחוד הדמוקרטי הנוצרי בגרמניה שלאחר המלחמה בכמה מקומות. אך כבר המפלגה הצעירה איימה להיפרד שוב. אף שאדם חש כבול במוטיבציה הנוצרית לפעולה פוליטית, ניתן היה להתווכח כיצד יש ליישמו. במילים פשוטות, אגף נוצרי-סוציאליסטי התמודד מול ליברל פרטי. הסוציאליסטים הנוצרים היו החזקים ביותר באזור הכיבוש הבריטי, ולכן הדיון חידד את החד ביותר, ובמרכזו ראש עיריית קלן אדנאואר. מכיוון שהיה לו עמדה ברורה: "מדגיש רפורמה חברתית מתקדמת ועבודה סוציאלית, לא סוציאליזם". עם זאת, בכדי להיות מסוגל להוביל את המפלגה ככל האפשר לבחירות הראשונות לפרלמנט של האזור הבריטי (20 באפריל 1947), חיפש יו"ר האזור אדנאואר הסדר עם הסוציאליסטים באיחוד. נוסחת הפשרה נקראה "כלכלה ציבורית" והכוונה לדרך שלישית בין קפיטליזם ממלכתי לסוציאליזם ממלכתי. אולם, באופן אירוני, תוכנית אהלנר הכילה גם דרישות כמו "סוציאליזציה של תעשיית הכרייה" או "פירוק התאגידים". עם זאת, תוכנית זו לא הייתה "חטא נעורים" ולא "תמרון הסוואה", כפי שחושבים כמה מבקרים, אלא פשרה אסטרטגית, שבסופו של דבר איפשרה את הצלחת ה- CDU.

© science.de

מומלץ בחירת העורך